Disclaimer

הכותב אינו יועץ השקעות. הכותב עשוי למכור ו/או לקנות ו/או להחזיק בניירות ערך ו/או הנכסים הפיננסיים הנזכרים בהודעותיו. אין לראות באמור בהודעותיו של הכותב הנ"ל משום הצעה ו/או המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך ו/או נכס פיננסי המתוארים בהן או של ניירות ערך ו/או נכסים פיננסים אחרים כלשהם. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד, וכל העושה שימוש בו, עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו בלבד.

יום ראשון, 2 במרץ 2014

הו הנוסטלגיה

מאז 2008 עברו כמה שנים טובות. הרבה מים מתחת לגשר. ילדים קטנים הפכו לגדולים. ילדים גדולים הפכו לברוקרים והנה קם לו דור חדש לגמרי שלא ידע את יוסף. מי שעקב אחרי העניינים ב-2008 עשוי להרגיש שזו הגזמה, הרי זה קרה לפני זמן קצר כל כך, הצלקות טרם דהו ומסביב עוד מרגישים את הנזק, אבל זו האמת. אורך חיים ממוצע של סוחר מניות, ואני מתכוון במיוחד לאלו שעובדים בבנקי השקעות, קצר מאוד. תוך שנתיים כבר מנופים "העשבים השוטים", תוך חמש שנים הרבה יותר מכך, ולאחר עשר שנים כולם או שעפו החוצה או שהתקדמו לעמדות ניהוליות. עבור רבים מה שקרה בשווקים הפיננסיים לפני חמש שנים זו היסטוריה ומה שקרה לפני עשור זו היסטוריה עתיקה. מאוגד באותה פינה של המוח יחד עם אירועים כמו ציד מכשפות, יוון העתיקה ואנשי המערות, בחבילה אחת ארוזה היטב שאין סיבה לפתוח ולפשפש בה. שימו לב למשל לאסטרטג הראשי לשווקים בינלאומיים של בית ההשקעות בולט שאמר :"השאלה היא מה זה היסטורי. אני לא בודק לאורך 100 שנה. אני לא חושב שהשוק של לפני 100 שנה רלוונטי למה שקורה כיום. מבחינתי, התקופה שלפני שנת 2000 כבר לא רלוונטית"
אולי תשאלו בצדק, באיזה הקשר זה נאמר. ובכן ההקשר היה היחס בין שווי שוק החברות לתוצר.
תוך כדי שאני עובר על הכתבה אני מוצא שם עוד ציטוט שהוא פשוט נהדר מפי אותו בכיר באותו בית השקעות:"ארה"ב לא יכולה לאבד את דירוג ה-AAA שלה. העובדה הזאת נובעת מההגדרה של דירוגי האשראי." זה דווקא הגיוני שאדם עבורו התקופה שלפני שנת 2000 כבר לא רלוונטית גם יטען שהורדת דירוג האשראי של ארה"ב היא בלתי אפשרית מתוך הגדרה, וכל זה קורה שנה בדיוק לפני שאכן מורידים את דירוג האשראי של ארה"ב. כנראה שמישהו שינה את ההגדרה.


אז הנה אנחנו כאן שוב מתבוננים כיצד כל הקלפים חוזרים למקומם במגדל שיתמוטט עוד חמש שנים/עשר שנים/חמש עשרה. איפה תנועת המחאה של ה1%? מי שילחם להחזרת הרגולציה? יש בכלל מי שיכול לשים רגולציה על הבנקים הגדולים? הרי אלו ממוטות. יישויות על בינלאומיות גדולות יותר מכל מדינה אחת ספציפית בה הן פועלות... חוץ מארה"ב. אך שם השפעתם הלא רשמית עצומה. כל הצמרת הכלכלית של ממשל ארה"ב מאויישת על ידי בכירים לשעבר בבנקים האלו. המדינות זקוקות לתמיכת הבנקים האלו כמו שהבנקים זקוקים לתמיכה של המדינות. לא, לא הפכתי לחובב קונספירציות אבל אני בהחלט מאמין שבהעדר קול מחאה ציבורית, הממשל, אם כל הרצון הטוב והרע, לא יוכל להפעיל את הרגולציות הרחבות שטרם הופעלו. אם הזמן ככל שהמשבר ישכח והמחאה תמות הרגולציות אפילו יבוטלו, עד למשבר הבא. אם יורשה לי לצטט באופן לא מדוייק את דבריו של סטנלי פישר, הוא אמר ש-9 מתוך עשר שנים כולם מתלוננים על הרגולציה אך פעם בעשר שנים כולם שמחים שהיא קיימת.

 ב-2009 אחרי שהאבק התפזר כבר אפשר היה להבין מה קרה פחות או יותר. אפשר היה לראות איך נגרם המשבר והתברר גם חלקן של חברות הדירוג. חברות הדירוג הן אוליגופול. כל מי שמעוניין להנפיק אג"ח חייב לפנות אליהם כדי לקבל דירוג אשראי. קיימות למעשה שתי חברות S&P  ומודי'ס. קיימת גם חברה שלישית פיץ' אך היא קטנה יותר. לפי עדויות שונות החברות האלו היו רשלניות באופן יוצא דופן בדירוג אג"ח מגובה משכנתאות שעמדו בלב המשבר. למען האמת ב-2009 הייתי בטוח ששלושתן עומדות בפני פירוק ושבכירים הולכים להכנס לכלא. רבים חשבו באופן דומה שעתידן של חברות הדירוג עגום ומחיר המנייה צנח ב-70% מהשיא ב-2007 לשפל שנתיים לאחר מכן. אם תהיתם המניות של S&P  ומודי'ס נסחרות כיום במחירים גבוהים יותר מהשיא של 2007. השיא שבו היו לפני שנחשף חלקם באסון.

הסרט הזה אמנם לא חדש אבל חשוב להזכר מפעם לפעם:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה