אנרון

קנת' ליי היה בנו של מטיף בפטיסטי מטקסס. לאחר שסיים דוקטורט בכלכלה עבד עבור הממשל בשנות השבעים ברגולציה על תשתיות אנרגיה ומאוחר יותר כבכיר במשרד הפנים. כשיצא למגזר הפרטי קיבל תפקידים בכירים בחברות אנרגיה עד שמצא עצמו מנכ"ל של אינטרנורת', חברת אנרגיה ביוסטון שעסקה בגז טבעי. בשנות השמונים הלך רוח של דה-רגולציה כבר שלט. זהו הלך רוח שקנת' קידם בעצמו בזמן שהיה בממשל. החברה שלו נקנתה על ידי חברה אחרת מאומהה נברסקה בשם HNG. כמה חודשים לאחר המיזוג מנכ"ל HNG פרש וקנת' ליי הפך למנכ"ל החברה המאוחדת שכעת שינתה את שמה לENRON.

השנים הן שנות התשעים ואנרון הייתה החברה השביעית בגודלה בארה"ב. עסקה בתחום האנרגיה אך גם בתחומים רבים אחרים. בין השאר אנרון סיפקה פלטפורמות ושירותי מסחר בסחורות ונגזרים. מגזין פורצ'ן הכתיר אותה לחברה החדשנית ביותר בארה"ב במשך 6 שנים ברציפות. סופה של אנרון הגיע ב-2001 בפשיטת הרגל הגדולה ביותר בהיסטוריה עד אז (השיא נשבר שנית בשנה העוקבת עם פשיטת הרגל של WORLDCOM ושוב ב-2008 בפשיטת הרגל של ליהמן ברדרס). בעקבות פשיטת הרגל נחשפו תרמיות חשבונאיות שהסתירו הפסדי עתק. הקריסה שלחה גלי הדף והפרשה הובילה אף לשינויים בתקנים החשבונאיים שסגרו את הפרצות. הפרצה המרכזית ביניהן היא הישות היעודית SPE עליה סיפרתי בהרחבה בפוסט על אלייד קפיטל.

ספרים נכתבו על אנרון וסרטים הוסרטו עליה. מי שיחפש ימצא לא מעט חומרים מצולמים שסוקרים את הפרשה ואפילו סרט עלילתי אחד. הספר הידוע ביותר נקרא The Smartest Guys In The Room והוא אף הפך לסרט דוקומנטרי:

רבים מכירים את המונח Big Four בהקשר הפיננסי. הוא מתייחס לארבע פירמות ראיית החשבון הגדולות בעולם. מה שרבים לא יודעים הוא שבמשך רוב המאה העשרים המונח היה Big Eight והחל מ-1989 מיזוגים בין הפירמות הפכו את המונח ל Big Six ו Big Five. השינוי האחרון במונח הגיע בעקבות פרשת אנרון. ארתור אנדרסון הייתה פירמת רואי חשבון שטיפלה בתיק של אנרון. בעקבות פשיטת הרגל וחשיפת התרמיות החשבונאיות נשלל הרשיון של הפירמה וכך נותרנו עם Big Four.


הסרט הדוקומנטרי על אנרון שהובא כאן לעיל הוא מעניין אבל חשוב לתהות לא רק לגבי הפרטים הקטנים אלא גם על התמונה הגדולה. מה הסביבה שבה זה ארע ואילו תמריצים אפשרו את התרחיש. איך זה אפשרי שהבכירים באנרון היו מוכנים לעשות כל כך הרבה כדי ליצור מצג של רווחיות וצמיחה בניגוד ליצירת רווחיות וצמיחה אמיתיים. התשובה היא אופציות. הבכירים תוגמלו באופציות. כאשר המנייה עלתה הבכירים מימשו את האופציות וקיבלו תמורתם סכומי עתק, מיליוני ומאות מיליוני דולרים. המנטרה הרגילה היא שאופציות גורמות לשיתוף גורלות בין בעלי המניות בחברה לבין המנהלים כי אם המנייה עולה כולם מרוויחים. בפועל האופציות מביאות לכך שהחשיבה של המנהלים תהייה ממוקדת בטווח הקצר - עד זמן פקיעת האופציות. בטווח הקצר המראה החיצוני של הדברים הרבה יותר חשוב ממהותם. תמריץ כזה מעודד אותם להשקיע ביצירת מצג של הצלחה ופחות ביצירת ההצלחה הכלכלית בפועל. ומה גרם לכך שאופציות הפכו לצורת תגמול כה מקובלת. הגורם שעודד תגמול בכירים באמצעות אופציות היה העובדה שהתקנים החשבונאיים לא דרשו שתגמול באופציות ירשם כהוצאה בדוחות. עצם התגמול באמצעות אופציות במקום בכסף מזומן גרם להוצאה הזו להיות לא מדווחת והגדיל את שורת הרווח.

 עבור חברות ציבוריות ישנה מערכת של פיקוח שאמורה למנוע תרמיות. החלק המרכזי ביותר במערכת הזו הם רואי החשבון החיצוניים המבקרים את הדוחות הכספיים. מה היה התמריץ של רואי החשבון מארתור אנדרסון להעלים עין? אותם שנים עסקי הביקורת לא היו מקור הכנסה העיקרי של הפירמות לראיית חשבון. מקור הכנסה חשוב יותר היה בעסקי הייעוץ שלהם. ארתור אנדרסון היו גם רואי החשבון המבקרים של אנרון וגם היועצים שלהם. ארתור אנדרסון היו מאבדים הכנסה שנתית מאוד משמעותית מייעוץ (מאה מליון דולר לשנה) אם היו מעצבנים את הלקוח החשוב שלהם, אנרון. הסרט הבא מציג את הסוגיות האלו, התמריצים המעוותים, ואת המאבקים העוצמתיים שהתנהלו סביב הנסיון לשנות את התמריצים הללו לטובה.